סיפור משפחתי- פרק 2- מריו לוי (א)

מריו לוי- האיש והחזון- סיפורו של אבי החקלאות האורגנית בישראל- חלק א'

סיפור מדהים, על איש מדהים, בפרק מדהים- וזה לגמרי אובייקטיבי!!!

מריו לוי ונינו בגן הירק של שדה אליהו

מריו לוי ונינו בגן הירק של שדה אליהו

 

בפרק רואיינו: מריו לוי, מוקי צור, שאול אביאל, רות אביאל, אירית ברט, בועז לוי, אייבי לוי וחנה לוי.

נושאים בהם הפרק עוסק: סיפור חיו של מריו, יהדות טריאסטה, תנועת הקיבוץ הדתי, אידיאל העבודה, הקרב על טירת צבי במלחמת השחרור, חקלאות בעמק בית שאן.

שנת הקלטה: 2016

KONICA MINOLTA DIGITAL CAMERA

לא הפסיק לעבוד בשדה עד גיל 92

נמל חיפה

יציאה לעבודה בשדה

כובסות בשדה אליהו

 

בחדר האוכל (צריף)

פריבה לוי, בגן הירק (צולם ע"י הקק"ל)

ציור של מריו זורע בגן הירק (מופיע בענק על קיר בקיבוץ)

מוזיקה שהושמעה במהלך בפרק

 

עיון נוסף

 

 

 

6 thoughts on “סיפור משפחתי- פרק 2- מריו לוי (א)

  1. יפתח שלום, שמחתי לראות שהעלית פרק חדש אחרי זמן המתנה רב ועוד שמחתי כפליים שנשוא הפרק מריו לוי – דבר שהחזיר אותי 42 שנים אחורה כשאני נער בן 17 נסחף אחרי המתנדבים בקיבוצים הגעתי לקיבוץ שדה אליהו.
    הופתעתי שלא הכרת את הקיבוץ הדתי ומעמדו המוביל בפועל המזרחי וייצוגו בכנסת וביחוד משה אונא ז"ל שהיה חבר קיבוץ שדה אליהו.
    הינה תמונה של אונא עם אביו של נשיא המדינה (צד שמאל למעלה).
    CCF09182016.pdf
    לא עבדתי עם מריו אישית אבל ב-7 חדשים חשובים שביליתי בקיבוץ יצא לי קצת לעבוד בירק – דבר שהיה צ'ופר וסחיבת צינורות ההשקיה והממטרות אז נחשב שיא הגבריות והעשיה.
    על אף שהזכרת את היקיות של הקיבוץ, לענ"ד לא הדגשת אותה דיו. מייסדי הקיבוץ היו ייקים שקיבלו הכשרה בקבוצת רודגס – היום קיבוץ יבנה. "רודגס" היתה שכונה בעיר פולדה בגרמניה שבה קיבלו הציונים הדתיים הכשרה חקלאית לפני עלייתם ארצה. (ראה ספרו של אונו – "בניין אב" ממנו הבאתי את התמונה). הקיבוץ נודע להקפדה על עקרונותיו וזכור לי שקראתי סיפורים על חברי קיבוץ שנאלצו לעזוב בשל כך.
    חזרה למריו. על אף שלא הכרתיו אישית שמו הלך לפניו והוא היה אגדה עוד בשהותי הקצרה שם. בנו הצעיר (שבקושי הזכרת) היה דוד – "דנדל" אצל כולם – וכמה שנים לאחר מכן (1979-1980) כשגרתי במעונות הזוגות הנשואים במכון וייצמן יצא לי לפגוש את דנדל כשהתגנב למכון (לצורך פירות, שחיה בבריכת שחייה וכו') דרך חור בגדר ליד המעונות שסטודנטים מהפקולטה לחקלאות הרבו לנצל.
    מלבד מריו ומשה אונא היו גם אגדות אחרות. בן יצחק, למשל, פיתח זן ענבי שולחן שהבשיל מוקדם כדי שאפשר היה לשווקו באירופה לפני הענבים המקומיים.
    אגדה אחרת היה חיים ספראי שסיפרו עליו שהוא תיכנן ובנה את מערכת תעלות המים של הקיבוץ ושכניו. חיים היה אחיו של הפרופסור המפורסם להיסטוריה ואח אחר נהרג בין הל"ה בדרכם לכפר עציון.
    שעות ספורות לאחר שהגעתי לקיבוץ התקיימה חתונתה של בתו של חיים ספראי. הושיבו אותי בשולחן של המתנדבים מול הבחורה הראשונה שפגשתי בישראל. כעבור 3 שנים היינו נשוים (ולאחר מכן גרושים).
    כנער בן 17 האוירה הדתית והשילוב עם העבודה הותירו חותם עמוק. אחיו של בן-יצחק מהענבים, עבד בלול וביליתי בחברתו שעות רבות בפינוי צואת תרנגלות במשך היום – ולאחר עבודה ותפילת מנחה הוא העביר שיעור במשניות. שילוב מעשי זה של תורה ועבודה בלט באותה תקופה. בין חברי הקיבוץ נמנה גם פרופ' לפילוסופיה (אלעזר גולדמן), ולעתים קרובות הגיעו מרצים לשבת, כמו נחמה לייבוביץ, פרופ' דוד פלוסר ואחרים. גם הגיעו רביעת מיתרים שניגנו רבל, וסרטי איכות וכו'.
    לסוף, גם הורגשה היטב נוכחות הגרעין האיטלקי, ביניהם האם המאמצת שלי, גאולה קייזר ז"ל. לעומת הייקים – שאף פעם לא דיברו גרמנית בפומבי, האיטלקים היו משוחחים ביניהם באיטלקית. כשהייתי שם, היו מדריכים איטלקים שעבדו עם הירדנים מעבר לנהר ולפעמים חברי הקיבוץ היו מצתתים לשיחותיהם של האיטלקים בצד הירדני.
    מרק לוי

  2. הי מארק, נראה שהפרק הזה נפל עליך כפרי בשל….כשהגעתי לקיבוץ לבקר את מריו, בטח שהכרתי את הקיבוץ הדתי! אבל בכל פעם מחדש זה מפתיע אותי. אמרתי שלא הכרתי כדי ליצור מצב שאני לומד ממוקי יחד עם הקהל. שמח לשמוע שהחזרתי אותך אחורה בזמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *